מילון מונחים פלילי
תוצאות חיפוש עבור "מעצר עד תום"
הארכת מעצר היא כשמה, הארכת תקופת מעצרו של עצור שכבר נמצא במעצר. המשפט הפלילי בישראל מונה מספר סוגי מעצרים: מעצר ימים; מעצר לצרכי חקירה; מעצר עד תום הליכים, ועוד. הארכת מעצר רלוונטית לכל אחד מסוגי המעצר הללו, שכל אחד מהם ניתן להאריך בכפוף לתנאים המנויים בחוק.
בשלבי המעצר הראשוניים, לדוגמא מעצר ימים - מעצר לצרכי חקירה, תתבקש הארכת מעצרו של עצור על בסיס נסיבות כמו חשש משיבוש הליכי משפט או חקירה, מסוכנות לציבור, פגיעה אפשרית בביטחון המדינה, צורך בבדיקה פסיכיאטרית, ועוד.
במקרים אחרים, כאשר הוחלט על מעצר עד תום ההליכים בעניינו של נאשם מסוים, עשויה להתבקש הארכת מעצר נוספת בתום תשעה חודשים, שזו המגבלה בחוק, במידה ועדיין לא ניתן פסק דין.
ברוב המוחלט של המקרים נדרשת החלטה של בית משפט לשם הארכת מעצר, וזאת למעט חריגים מעטים המצריכים קבלת החלטות דחופות של בכירים בגוף החוקר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
יציאתו של כלוא ממתקן כליאה לצורך השתתפות באירוע משפחתי יכולה להיעשות במתכונת של ליווי באבטחה או של שחרור ל"חופשה" (יציאה ממעצר שלא בדרך של ליווי). כמו כן, בקשה לצאת ממתקן כליאה עשויה לבוא מכיוונם של שתי אוכלוסיות של כלואים – אסירים ועצורים.
בהתאם לכך, ההסדרים הנורמטיביים הרלוונטיים תואמים את סוג היציאה והאם מדובר באסיר או בעצור. כעולה גם מן ההסדרים עצמם, השיקולים החלים על החלטה בנושא אינם זהים בכל התרחישים.
ככל שמדובר באסירים שכבר הורשעו בדין ונגזר עונשם, השאלה של יציאה ממתקן כליאה היא סוגיה שההחלטה בה היא "ממלכתו" הבלעדית של שב"ס. החזקתם של האסירים על-ידי שב"ס בשלב זה היא בגדר עונש, ואינה תלויה בקיומה של עילה נוספת כגון מסוכנות או חשש להימלטות מהדין.
לעומת זאת, כאשר מדובר בעצורים מערך השיקולים הוא מלכתחילה שונה. עצורים הם מי שעומדת להם, דרך כלל, חזקת החפות. מעצרם נגזר מן ההנחה בדבר מסוכנותם או בדבר קיומה של עילת מעצר אחרת בעניינם, כמו גם מכך שלא נמצא מענה למסוכנות זו במתכונת אחרת של הגבלת חירות – מעצר בפיקוח אלקטרוני או אף שחרור לחלופת מעצר. על כן, בית המשפט שהחליט על המעצר עד תום ההליכים יהא המותב שידון בבקשת החופשה.
יתר על כן, ההנחה ששב"ס אמור להחליט בשאלה של חופשה ממעצר היא לכאורה בעייתית בעניינם של עצורים, בשונה מאשר בעניינם של אסירים. לצד זאת, חשוב כי דעתו של שב"ס תישמע בתור הגורם האמון הלכה למעשה על הטיפול בעצור ובפיקוח היומיומי על התנהגותו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
רוסלן פרנקל היה נאשם בפרשה של עבירות רכוש יחד עם שניים נוספים. על פי הנטען, אחד מחבריו של פרנקל החל לעבוד כשומר במוסך "צ'מפיון" תחת פרטים כוזבים. לאחר מספר שבועות, פתח השומר, בשעת לילה, את המוסך והדריך את פרנקל וחבר נוסף כיצד לנטרל את מנגנוני האזעקה. החבורה גנבה רכבים, ציוד וחלקים בסך כולל של 350,000 ₪.
הפרקליטות רצתה לעצור את פרנקל וחבריו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. או אז, עלתה השאלה האם עבירות רכוש מקימות עילת מעצר? האם ניתן לבקש מעצר עד תום ההליכים נגד אדם שמואשם בעבירות רכוש?
סנגוריו של רוסלן טענו בפני בית המשפט העליון שאין מקום לעוצרו עד תום ההליכים מאחר ועבירות רכוש אינן מקימות עילות מעצר. הפרקליטות טענה מנגד כי עבירות רכוש מסוימות עלולות להקים עילת מעצר של פגיעה בבטחון הציבור, והמושג "בטחון הציבור" מתייחס גם לבטחון חיי הקהילה וזכויות היסוד של חבריה.
בית המשפט העליון קבע בעניין זה, כי ישנן עבירות רכוש אשר בנסיבות מסוימות, יקימו עילת מעצר. במידה והמעשה העברייני מתוחכם ומתוכנן לפרטי פרטים, או כאשר מדובר בחבורה שהתאחדה לצורך ביצוע מעשה העבירה. נסיבות אלו, ונסיבות מחמירות אחרות, יש בהן כדי להקים עילת מעצר. כמו כן, בית המשפט העליון קבע כי לשווי הגניבה יש משקל וכאשר עבירת הרכוש מגיעה לסכומים גבוהים, יש בכך כדי להקים עילת מעצר עצמאית.
עם השנים הלכה זו התרחבה ובנוסף לאמור לעיל נקבע גם, כי במידה ומדובר בעבריין רכוש סדרתי, גם זו נסיבה שתקים עילת מעצר. (בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נגד מדינת ישראל).
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש
חוק הסדר הדין הפלילי קובע כי אם ניתן להשיג את מטרת המעצר (מניעת שיבוש חקירה, הימלטות וכד') בדרך שפגיעתה בחשוד היא פחותה, בית המשפט לא יאריך את מעצר החשוד ויקבע חלופת מעצר. עיקרון זה יהא נכון הן למעצר ימים והן למעצר עד תום ההליכים שכן, כאשר עומדת לאדם חזקת החפות, המעצר שלו מהווה פגיעה קשה בזכותו היסודית לחירות. מעצר בית הוא למעשה חלופה למעצר מאחורי הסורגים.
השופט הוא זה שיקבע את מיקום מעצר הבית ותנאיו. מיקום מעצר הבית של החשוד יכול להיות בבית משפחתו או בבית של חבריו או למעשה, כל מקום אחר שיהא ראוי למגורים. אם נקבע כי החשוד ישהה במעצר בית מלא בפיקוח – משמעות הדבר היא שחייב להיות עליו פיקוח אנושי 24/7 (בדרך כלל מבקשים שיהיו לפחות שני מפקחים אשר יתחלפו בינהם ושנבחנו ואושרו על ידי בית המשפט). בית המשפט יכול גם להחליט כי יהיה מעצר בית ללא פיקוח. יש לציין, כי בית המשפט גם יכול להורות כי מעצר הבית יהיה חלקי, בין אם פיקוח ובין אם ללא פיקוח. במעצר בית חלקי, מתאפשרת יציאה לצורך התאווררות, טיפולים רפואיים ואפילו אפשרות לצאת למקום העבודה הרגיל ולאירועים מיוחדים. אם חלף זמן רב מעת השחרור או שיש שינוי בנסיבות - שינוי מקום העבודה, מצב רפואי וכד', ניתן לפנות לבית המשפט ולבקש עיון מחדש בתנאי מעצר.
במקרים מסוימים בהם מדובר בעבירות חמורות ובנאשמים מסוכנים בית המשפט נוהג בטרם השיחרור מהמעצר להפנות את הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת "תסקיר" אשר ייסייע לבית המשפט להעריך את המסוכנות הנשקפת מהנאשם וייתן את המלצותיו באשר להמשך המעצר או שיחרורו. ככל ששירות המבחן ממליץ על שיחרור הרי ששירות המבחן ימליץ על האמצעים המגבילים לצורך השחרור, ככל שאלה נדרשים (מעצר בית מלא/חלקי פיקוח, הרחקה מהמתלונן וכו').
מעבר לקביעת מיקום מעצר הבית ותנאיו, בית המשפט רשאי להטיל גם הגבלות ואיסורים נוספים – איסור לקיים שיחות טלפון, איסור שימוש ברשת, הפקדת דרכון, צו עיכוב יציאה מן הארץ ועוד.
יצוין, כי מעצר בית הוא לא "עונש" כחלק מגזר הדין שינתן בסוף במידה והחשוד/הנאשם יורשע, אלא הוא אמצעי למיתון הסכנה הנשקפת ממנו במהלך תקופת המשפט ועד שייגזר דינו של הנאשם ( כאמור ככל שחולף הזמן או שמשתנות הנסיבות ניתן יהיה להגיש בקשה לעיון חוזר לצורך שינוי תנאי השחרור.
הפרת תנאי מעצר בית מהווה עילה למעצר של ממש שכן, הפרת מעצר בית היא עבירה פלילית בפני עצמה והיא תביא למעצר מיידי של החשוד/הנאשם. בתי המשפט רואים בחומרה יתרה הפרות אלו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
מעצר עד תום ההליכים מעוגן בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
בשונה ממעצר ימים שננקט כנגד חשוד, טרם הגשת כתב אישום. בקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת במעמד הגשת כתב האישום או לאחריו, כאשר החשוד עובר לסטטוס של נאשם.
מעצר עד תום ההליכים נחשב לצעד חמור שננקט נגד נאשם בשל העובדה כי צעד זה פוגע בחירותו עוד בטרם הוכחה אשמתו. נוכח חומרתו של צעד זה, החוק קובע תנאים שבהתקיימותם בלבד יהיה רשאי בית המשפט להחליט בדבר מעצר עד תום ההליכים:
עילת מעצר – על התביעה להוכיח כי קיימת עילה למעצרו של הנאשם. למשל: סכנה לציבור, התחמקות מהדין, חשש מפני שיבוש הליכי משפט. עבירות מסוימות מקימות עילת מעצר סטטוטורית שבעצם מייתר את הוכחת קיומה על ידי התביעה. למשל, בעבירות סמים.
ראיות לכאורה – קיומו של בסיס עובדתי וראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם והרשעתו בדין.
בחינת חלופת מעצר – האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת שפגיעתו בנאשם פחותה.
ייצוג – כלומר, שנאשם יהיה מיוצג על ידי סניגור.
על פי דו"ח פעילות לשנת 2013 של הסניגוריה הציבורית באותה שנה בית המשפט הורה על 20,082 מעצרים עד תום ההליכים.
שופטי העליון היו חלוקים לגבי היקף השימוש במעצר עד תום ההליכים. מחד, ישנה הדעה האומרת שיש להורות על מעצר עד תום ההליכים רק כאשר אין מוצא אחר והשימוש בכלי זה יעשה רק במקרים מיוחדים וחריגים. מאידך, ישנה הדעה הסוברת כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לא נועד רק על מנת להגן על נאשם אלא גם על קורבנותיו. הרוב, תומכים בעמדה השניה.
למאמר מורחב בנושא - מעצר עד תום ההליכים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
בין השנים 1974-1978 ארעה שורה של מקרי הצתה ברחבי הארץ (בניין עיתון הארץ, מפעל קרגל ועוד). בעקבות זאת, המשטרה עצרה 7 צעירים חשודים בביצוע המעשים וכינתה אותם כנופיית מע"צ (מועצת עבריינים צעירים).
כחודשיים לאחר מעצרם, הוגשו נגדם כתבי אישום בגין מעשי הצתות, ותכנון מעשי רצח כנגד שוטרים ושופטים. כתב האישום התבסס על עד מדינה והודאותיהם של שישה מהחשודים.
הנאשמים טענו כי הודאותיהם הוצאו מהם בעינויים ומנגד צמרת המשטרה והפרקליטות הכחישו מכל וכל את הטענות. המשפט סוקר באופן נרחב במהדורות תוך שהחשודים היו נתונים במעצר עד תום ההליכים.
בסופו של דבר, רק חמישה מן הנאשמים הורשעו למעט עוזיאל ערמי אשר זוכה מחמת הספק. השופטים בנימין כהן, משה טלגם ואליהו וינוגרד קבעו כי עד המדינה היה חסר ערך והרשעת הנאשמים התבססה על הודאותיהם וידיעתם על ההצתות. השופטים גם קבעו שהנאשמים בדו מדמיונם את הטענות על התעללות והכאה.
כ-14 שנים לאחר מכן, התארח קצין המשטרה שהיה מעורב בחקירה בתכנית "יומן השבוע" והודה כי עדויות הנאשמים נגבו מהם באלימות ובהשפלות וכי עדויותיהם זויפו. הקצין זומן לחקירה במח"ש והודה בכל.
בשל אי מציאת תיקי המשטרה ושתיקת המעורבים, החליט היועמ"ש לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, לקיים משפט חוזר למורשעים והדבר התקבל ע"י כבוד השופט שלמה לוין.
הפרקליטות החליטה לחזור בה מכתב האישום המתוקן ולא לנהל את המשפט החוזר ובתוך כך, בית המשפט זיכה אותם מכל חשד.
בשנת 2000, נפסקו לטובת הנאשמים פיצויים ע"ס של מעל ל- 3 מיליון ₪ במסגרת ההליך הפלילי ובשנת 2005 במסגרת הליך אזרחי נפסקו להם פיצויים נוספים על סך 12 מיליון ₪.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי
בעת החלטה בדבר מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים של הנאשם, נדרש בית המשפט לבחון שלושה אלמנטים: קיומן של ראיות לכאורה; קיומה של עילת מעצר; וקיומה של חלופת מעצר מתאימה בנסיבות העניין. קרי, תנאי בסיסי להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים כנגדו הינו קיומן של ראיות לכאורה.
בהתאמה, סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי בית המשפט לא יורה על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים אלא אם נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. מפסיקת בית המשפט עולה כי קיים הבדל מהותי בין 'ראיות לכאורה' הדרושות למעצר עד תום ההליכים, לבין 'ראיה רגילה' הדרושה להרשעה או לזיכוי.
בפרשת זאדה קבע בית המשפט העליון כי 'ראיה לכאורה' היא 'ראיה גולמית' ש'טרם עברה את כור ההיתוך של ההליך הפלילי'. דהיינו, מדובר בראיות גולמיות שבמידה ובית המשפט יתן להם את כל המשקל, יהיה בהן כשלעצמן, להביא להרשעתו של נאשם. משמעות הדבר היא שבית המשפט אינו בוחן כרגע את אמינות הראיות שהוצגו בפניו, אלא מתמקד בכך שבאם ינתן לראיות אלו אמון מלא יהיה בהן להביא לכדי הרשעתו של הנאשם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים